אחרי חוזה הענק עם טסלה, חברת ההשקעות "הסודית" מגייסת משקיעים חדשים עם השקעה לוהטת בתחום המלונאות

כשועלי נדל"ן ותיקים שלא "שופכים" כסף על כל השקעה שנשמעת טוב, בשנה האחרונה אתם כנראה ניצבים בפני אתגר לא קטן. ענף הנדל"ן בישראל צועד לכיוונים לא ברורים, השוק המזרח-אירופי מעריך שהסיכון מהמלחמה באוקראינה גבוה יותר; ואילו במערב אירופה ובארצות הברית חווים במלוא העוצמה את האינפלציה ועליות הריבית החדות. מאידך, מגמות דומות נראות גם בשוק הנדל"ן המסחרי, שנחתך בחדות ברמות שלא נראו כבר למעלה מעשור. כל אלה ועוד מביאים לפי שעה את המשקיעים בכלל השווקים "לשבת על הגדר" ולחפש אפיקי השקעה רזרביים/חדשים.

אז מה עושים המשקיעים הגדולים? נוהרים לעבר אפיקי רווח עם תשואה בטוחה וגדולה בהרבה. או במילים אחרות – השקעות עם "רגליים על הקרקע", אלה שהמוצר בהן מאוד ברור, מוחשי, ולא ספקולטיבי. כך, שהסיכוי של אותה ההשקעה להיקלע לבועה הוא נמוך יותר.

וכשמדברים על השקעות יציבות ובטוחות אנחנו מתכוונים לענף התיירות, שרשם את הזינוק הגבוה ביותר בתוך זמן קצר במספר ההשקעות ובהתחלות הבניה – ושמר על כוחו גם במצבים הכי קשים שחווה הענף בימי הקורונה. על פי נתוני משרד התיירות, ב–2020, שיא משבר הקורונה, הגיעו כ–120 בקשות לדיון בוועדה לבדיקת תוכניות תיירותיות. ב–2021, מספר הבקשות בוועדה כבר קפץ ליותר מ–150. מדובר אולי בהבעת האמון הגדולה ביותר בענף המלונאות ובעתידו, בתקופה של משבר מתמשך, והוכחה שענף התיירות מתנהג במנותק מהשוק, והצמיחה שלו היא אורגנית-טבעית ולא מושפעת מספקולציות. 

הראשונות להנות מהבוננזה: חג'ג', מנורה וקנדה ישראל

די לראות את מה שמכונה בעיתונות הכלכלית "נהירה" של בתי ההשקעות לעבר ענף התיירות כדי להבין את הכדאיות שבהשקעות אלה. תחום המלונאות זוכה לעדנה גדולה מאז סיום משבר הקורונה ובכל פרמטר הוא מצוין כאחד המובילים בצמיחה. כך למשל, ביולי האחרון הודיעה מנורה מבטחים על חבירתה ל"ישראל קנדה – מלונאות" בהסכם לרכישת 15% ממניותיה, בסכום כולל של 88 מיליון שקל; בתחילת השנה נכנסה קבוצת חג'ג' כשותפה לרשת המלונות הבריטית "סלינה" בהשקעה של 580 מיליון שקל, במסגרתה החלה להסב חלק מנכסיה למגורים למלונאות; ובחודש שעבר הודיעו מליסרון וקבוצת הפניקס על כניסתן לפעילות בתחום המלונאות באיטליה, ומתכננות להשקיע שם 500 מיליון יורו.

ניתן להסביר את הזינוק בתחום המלונאות בכמה מישורים, בין השאר, בשל חוסר מובנה של אלפי חדרי מלון בישראל, יכולת השבחה ועליית ערך מטאורית ביחס לנדל"ן למגורים.

אבל אליה וקוץ בה: המציאות מראה כי ברוב מובהק של המקרים הגישה לאותן השקעות שמורה רק לקהילה אקסקלוסיבית, בעיקר קרנות ההון סיכון, לצד רשימה מצומצמת של אנג’לים, שנכנסים כמשקיעים באותן חברות שפועלות בזירת התיירות.

אז האם יש דרך שבה גם משקיעים רגילים מורשים ליהנות מהחגיגה?

לפני התשובה, בואו תשמעו סיפור אמיתי. לפני 3 שנים רכשה חברת השקעות ישראלית בצוותא עם משקיעיה נכס ריק בפלורידה בכ -9 מיליון דולר. תקופה קצרה לאחר הרכישה פרץ משבר הקורונה ושיבש (לכאורה) לגמרי את התוכניות. אבל בחברה לא ויתרו וידעו שמדובר בנכס מצוין שיושכר בתום המגיפה, ולקחו על עצמם את עלויות המימון לאורך שלוש שנים בלי לבקש שקל מהמשקיעים. הם עשו את זה כי הם למדו על בשרם שנדל"ן מסחרי דורש התמחות גדולה וסבלנות עד מיצוי פוטנציאל ההשבחה.

המהלך התברר כמבריק: לפני כ-5 חודשים היא הודיעה שהיא חתמה עם חברת "טסלה" (כן כן, זו של אילון מאסק) על חוזה שכירות למשך עשור, מה שהקפיץ את השווי לכדי 21 מיליון דולר לפי שמאות הבנק. מדובר בעליית ערך מטאורית של למעלה מ-100% בשווי הנדל"ן.

ולחברה הישראלית הזו קוראים "אופק השקעות", המחזיקה ב-5 השנים האחרונות בזרוע ארוכה ומשומנת בתחום המלונאות. לחברה הזו, מין חבורה "סודית" שצועדת איתה שנים ארוכות יחד ומשקיעה ממיטב כספה בפרויקטים שמזדמנים מפעם לפעם, והיקף ההשקעות שלה חצה את רף מיליארד השקלים הפזורים בארץ ובחו"ל.